האם תרופות לטיפול בדיכאון ובחרדה ממכרות?

טיפול תרופתי בדיכאון ובהפרעות חרדה בילדים ובני נוער

"האם התרופות האלה ממכרות?"
"האם הילד יצטרך לקחת אותן כל החיים?"

אלו שתי שאלות שכיחות מאוד שאני שומעת מהורים לאחר אבחון, כאשר עולה המלצה להתחיל טיפול תרופתי בדיכאון או בהפרעת חרדה.

החשש מובן. כאשר מדובר בילד או במתבגר, הורים רוצים לדעת לא רק האם התרופה יכולה לעזור, אלא גם האם היא בטוחה, האם היא עלולה לגרום לתלות והאם הילד יצטרך להשתמש בה לאורך שנים.

אז בואו נעשה סדר.

מתי בכלל שוקלים טיפול תרופתי?

ההחלטה להתחיל טיפול תרופתי אינה מתקבלת רק על סמך קיומם של תסמיני חרדה או דיכאון. היא תלויה בתמונה הקלינית הכוללת: חומרת התסמינים, משכם, מידת הפגיעה בתפקוד, קיומן של הפרעות נוספות, ההיסטוריה הטיפולית והתגובה לטיפולים קודמים.

כאשר מדובר בתמונה קלה יחסית, פעמים רבות ניתן להתחיל בטיפול פסיכותרפי מתאים ולעקוב אחר התגובה.

לעומת זאת, כאשר התסמינים משמעותיים יותר, כאשר קיימת פגיעה ניכרת בתפקוד הלימודי, החברתי או המשפחתי, כאשר ההפרעה ממושכת או כאשר טיפול פסיכולוגי לבדו לא הביא לשיפור מספק – ניתן לשקול הוספת טיפול תרופתי.

במקרים רבים, ובעיקר כאשר מדובר בדיכאון בדרגת חומרה בינונית או קשה, הטיפול התרופתי ניתן בשילוב עם טיפול פסיכותרפי, ולא כתחליף לו. בנוסף, יש חשיבות להתייחסות למשפחה ולהדרכת ההורים בהתאם לצרכים של הילד והמשפחה.

אילו תרופות משמשות לטיפול בדיכאון ובחרדה בילדים ובני נוער?

בטיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה בילדים ובני נוער נעשה שימוש בעיקר בתרופות מקבוצת SSRI – Selective Serotonin Reuptake Inhibitors.

תרופות אלו משפיעות על מערכת הסרוטונין במוח. מערכת הסרוטונין מעורבת בתהליכים רבים במוח, ובהם ויסות מצב הרוח, חרדות.

לקבוצה זו שייכות, בין היתר, תרופות כגון פלואוקסטין (Fluoxetine/Prizma), פלובוקסמין (Fluvoxamine/Favoxil), אסציטלופרם (Escitalopram/Cipralex) וסרטרלין (Sertraline/Lustral).

 

במצבים מסוימים נעשה שימוש גם בתרופות מקבוצת SNRI – Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitors, המשפיעות על מערכות הסרוטונין והנוראדרנלין.

לקבוצה זו שייכות, בין היתר, Duloxetine (Cymbalta) ו-Venlafaxine (Effexor).

הבחירה בתרופה אינה "מתכון קבוע". היא נעשית בהתאם לאבחנה, למאפייני התסמינים, להיסטוריה הרפואית והפסיכיאטרית, לתופעות לוואי אפשריות ולניסיון קודם של הילד או של בני משפחתו עם תרופות.

האם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממכרות?

לא. תרופות ממשפחת ה-SSRI וה-SNRI אינן נחשבות לתרופות ממכרות.

הן אינן גורמות לתלות ולדפוס של שימוש כפייתי או צורך להעלות את המינון כדי להשיג תחושת "היי", כפי שאנו רואים בתרופות בעלות פוטנציאל ממכר.

עם זאת, קיימת נקודה חשובה שחשוב שהורים יכירו:

העובדה שתרופה אינה ממכרת אינה אומרת שניתן להפסיק אותה בבת אחת.

לאחר שימוש ממושך, הגוף מסתגל לנוכחות התרופה. לכן הפסקה מהירה או פתאומית של תרופות מסוימות עלולה לגרום לתסמיני הפסקה – Antidepressant Discontinuation Syndrome.

תסמינים אלו יכולים לכלול סחרחורת, בחילה, כאבי ראש, תחושות חריגות בגוף, עצבנות, שינויי מצב רוח והפרעות בשינה.

הסיכון וחומרת התסמינים משתנים בין התרופות ותלויים, בין היתר, במשך הטיפול, במינון ובמהירות הירידה במינון.

לכן, אין להפסיק טיפול נוגד דיכאון או חרדה באופן עצמאי או בבת אחת. כאשר מתקבלת החלטה להפסיק טיפול, עושים זאת בדרך כלל באופן הדרגתי ובהתאם לתרופה ולמצבו של המטופל, תוך מעקב אחר הופעת תסמיני הפסקה וכן אחר חזרה אפשרית של תסמיני ההפרעה.

האם מדובר בטיפול לכל החיים?

ברוב המקרים, לא.

טיפול תרופתי בדיכאון או בחרדה בילדים ובני נוער אינו בהכרח טיפול לכל החיים.

משך הטיפול נקבע באופן אינדיבידואלי ותלוי, בין היתר, בחומרת ההפרעה, במשך הזמן שבו היא קיימת, במספר האפיזודות הקודמות, בתגובה לטיפול ובמידת היציבות שהושגה.

לאחר שהושג שיפור משמעותי והילד או המתבגר חזר לתפקוד תקין ממשיכים בטיפול בד"כ כשנה.

ההחלטה אינה מתקבלת רק לפי מספר חודשים שעברו, אלא לפי התמונה הקלינית הכוללת.

במקרים רבים נהוג להמשיך את הטיפול במשך תקופה לאחר השגת שיפור ויציבות, כדי להפחית את הסיכון לחזרה של ההפרעה. לאחר מכן ניתן לשקול הפחתה הדרגתית של הטיפול, כאשר התנאים לכך מתאימים.

ומה לגבי תרופות כמו קלונקס, ואליום וזנקס?

כאן חשוב לעשות הבחנה בין תרופות נוגדות דיכאון וחרדה לבין בנזודיאזפינים, כגון Clonazepam (Clonex), Diazepam (Valium) ו-Alprazolam (Xanax).

בנזודיאזפינים הם קבוצה שונה לחלוטין של תרופות. הן עשויות לגרום לסבילות ולתלות גופנית, ובשימוש ממושך קיים גם פוטנציאל להתמכרות.

מסיבה זו, ובשל מגבלות הראיות והחשש מתופעות לוואי, הן אינן מהוות בדרך כלל טיפול ארוך טווח מועדף להפרעות חרדה בילדים ובני נוער. .

בנוסף, אצל חלק מהילדים והמתבגרים עלולה להופיע תגובה פרדוקסלית, המתבטאת דווקא בהגברת אי-שקט, עצבנות, אימפולסיביות או שינוי בהתנהגות.

אז מה חשוב שהורים ייקחו מהמאמר הזה?

תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI אינן תרופות ממכרות.

הן גם אינן בהכרח טיפול לכל החיים.

כאשר יש אינדיקציה לטיפול תרופתי, מטרתו להפחית את עוצמת התסמינים, לאפשר חזרה לתפקוד ולתת לילד או למתבגר אפשרות להפיק תועלת טובה יותר מהטיפול הפסיכותרפי ומהסביבה הטיפולית.

הטיפול התרופתי צריך להיות מותאם לילד הספציפי, להתחיל לאחר הערכה פסיכיאטרית מסודרת ולהיות מלווה במעקב.

וכאשר מגיע הזמן המתאים לשקול הפסקת טיפול – עושים זאת בהדרגה, באופן מתוכנן ומבוקר, ולא בהפסקה פתאומית.